אבא – אמא – תקנו לי !!!

אם אתם מרגישים שהפכתם לכספומט אנושי בימי החופש הגדול, כדאי לכם לשקול איך לענות נכון לילד שמבקש עוד. הנה מדריך להורים שרוצים לפנק, להציב גבולות, וגם להרגיש עם זה בסדר.

היא בדרך כלל מלווה בטון מתחנף, תובעני או יללני ותמיד נזרקת לחלל האוויר לפחות שלוש פעמים ברצף. המנטרה: "אבא, אמא, תקנו לי", היא משפט מאוד נדוש, אבל ההתמודדות איתה, במיוחד בימי החופש הגדול, מעוררת מגוון של תגובות שליליות, שנעות בין התעלמות מהילד שלך, ועד נאום זועם הכולל הטיות שונות של המילים: לא, פינוק, כסף וגבולות. אף הורה לא אוהב את המחשבה שהוא משמש כספומט אנושי בחודשי הקיץ, ומנגד, ממש לא רוצה להרגיש אשם. אבל איך אפשר להצליח במשימה? חסרי אונים פנינו לפסיכותרפיסט, מאמן אישי ודיאטנית.

את הסיבות למנטרה אפשר למצוא אולי בתרבות הצריכה, שמלמדת את הילדים למצוא סיפוק ברכישה של מותגים נבחרים, ולהעריך את עצמם באמצעות צעצוע נחשק. אבל למה בחופש הגדול הניג'וס הקבוע מסתנן לכל רגע פנוי? אולי פשוט מפני שישנם יותר רגעים של פנאי.

"למרות שהחופש הגדול הוא מועד ידוע מראש, עם הגעתו נוצר כאוס קטן בסדרי החיים בבית", מסביר איתן סטמרי, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט ב"מכבי שירותי בריאות". "כשילד מבקש ללא הפסקה מההורים שיקנו לו דברים, הוא לא בהכרח מתכוון לכך. הדרישה לקבל משהו היא לעיתים קרובות דרישה מההורים להיות יותר נגישים".

לדבריו, סיבה אפשרית נוספת למנטרה השחוקה של הילד היא לחץ סביבתי. "הרבה פעמים ילדים שנמצאים בחברת חברים ששוברים שגרה בקיץ, למשל טסים לחו"ל, מרגישים מתוסכלים מכך שהחברים שלהם מבלים בחופש והם לא. הדרך הכי קלה לילדים לבטא את התסכול היא לבוא בדרישות להורים ואז אנחנו שומעים את הילד מבקש ללא הרף 'אבא, אמא תקנו לי'. חוץ מזה, בקיץ עולים צרכים שלא עולים בזמנים של שגרה מסודרת, וזה רק דבר הגיוני. לכן ילדים זקוקים קצת יותר לנוכחות של ההורים".

לשבור את הסיסטם

הפתרון שמציע סטמרי כרוך ב"שבירה" של הריטואל הקבוע של מפגשים בין הילד להורים במהלך החופש הגדול. "הייתי מציע להורים לנצל את תקופת החופש בכדי לשבור את הסיסטמה ולבלות עם הילד בשעות לא שגרתיות. למשל, הורים שעובדים בשעות הבוקר יכולים לנסות לארגן לעצמם כמה שעות חופש ולבלות עם הילד דווקא בשעות האלו. אם יהיו איזונים כאלה, מאוד ייתכן שההורים האלו יישמעו פחות את המשפט 'תקנה לי', שמקבל עוצמה יתרה כשהילד מרגיש מתוסכל".

עופר אטד, מאמן אישי ומומחה באימון לחיים בריאים, מאתר ארבעה טיפוסים של הורים המתמודדים עם הדרישות הבלתי סבירות לעיתים של הילד: הפאסיבי המתעלם, הפאסיבי הכנוע, המשתק והמשתף. "ההורה הפאסיבי מהסוג הראשון מתעלם לגמרי מהדרישות של הילד. הוא פשוט לא מגיב אליו. מבחינתו, הילד מבקש? שיבקש. הוא לא יקנה לו. מצד אחד, יש בזה לכאורה יתרון להורה, שמציב גבולות לילד. אבל מצד שני, כאשר הגבולות הדוקים מדי, הילד יפתח תסכול שעלול לגרום לנזק בטווח הארוך".

אטד מותח ביקורת גם על דגם ההורה הפאסיבי-כנוע. "הורה כזה אומר: 'שהילד יעשה מה שבראש שלו', ולמעשה אין לו עצבים בשביל הילד. גישה כזו עלולה כמובן לגרור תוצאות כלכליות בעייתיות, אבל לא רק: הילד ייהפך במהרה למפונק וכאשר יציבו לו גבולות בהמשך חייו, הוא לא יידע איך להתמודד עם זה".

ההורה המשתק הוא דמות שמרגישה צורך לקחת חסות טוטאלית על חיי הילד. "הוא יודע מה טוב בשבילו", אומר אטד. "הוא פוקד עליו לפעול בדרכים מסוימות, ולעיתים קרובות נמצא איתו בקונפליקט. מצב כזה עשוי לגרום לתחושת תסכול גוברת, ובוודאי שלא יפתור את בעיית ה'תקנה לי'".

'ג'אנק זה לא בהכרח רע'

לדברי אטד, "ההורה המשתק יקנה דברים שלאו דווקא מתאימים לצרכים ולרצונות של הילד, מה שיגרום לו להרגיש שלא מבינים אותו. בנוסף, ההורה משדר כלפי הילד את התחושה שהוא לא יודע מספיק. גם זה כמובן ישפיע על קבלת ההחלטות ועל הבחירות שלו בעתיד".

אטד ממליץ להורים לנסות לאמץ את הדגם המאתגר של הורה משתף. "מצד אחד הוא מציב לילד גבולות ואומר לו שלא כל הזמן אפשר לקנות, ומצד שני גם משתף אותו בהיבטים כלכליים, כמובן בהתאם לגיל של הילד. באופן כזה, עובדים עם הילד על סיפוק מיידי מול סיפוק לאורך זמן", מסכם אטד.

סיטואציה נפוצה מאוד במהלכה דורש הילד לפתוח את הארנק מתרחשת מול דוכן המזון המהיר, או ליד חנות הממתקים. הדיאטנית לימור טל פוני, מנהלת המרכז לטיפול בילדים עם עודף משקל ב"מכבי שירותי בריאות" ממליצה להורים להחליט עוד לפני היציאה מהבית איך תיראה הארוחה. "ההורה צריך לעשות קודם כל דו שיח עם עצמו ולהחליט מה הוא הולך לעשות. אחר כך הוא יכול לנהל עם הילד שיחה, אליה הוא מגיע מעמדה איתנה וברורה".

טל פוני מדגישה את חשיבותה של העקביות. "אם בשבוע אחד אוכלים בחוץ, הילד יצפה לזה גם בשבוע הבא", היא מסבירה. "לפני שיוצאים אפשר להגיד: היום לא נאכל המבורגר בחוץ, ולנסות למנוע את העימות לפני שהחל. זה לא אומר שאי אפשר בכלל לאכול ג'אנק פוד, אבל חשוב להקפיד על תיאום ציפיות ועל תדירות שאינה גבוהה מדי".

הכתבה התפרסמה ב: 6/7/2007