אם אתם לא אלכס שטילוב או נבחרת ישראל בהתעמלות קרקע, כנראה שעמידת ידיים היא לא חלק מרפרטואר ההתנהגויות הקבועות שלכם. ההרגלים שלכם.

ושלא תבינו אותי לא נכון…הרגלים הם דבר מצוין !

ברמה הפיזיולוגית יש לכולנו איזור במוח שאחראי על כך שפעולות מסויימות יהפכו מסדרה של צעדים מודעים לסדרה של פעולות אוטומאטיות שכמעט ולא דורשות מחשבה, להרגל. הרגלים נוצרים משום שהמוח "מבקש" כל הזמן להתאמץ כמה כמה שפחות. כאשר המוח "פועל" על בסיס ההרגלים הוא יעיל יותר, בעיקר משום שהוא מאפשר לנו להפסיק לחשוב כל הזמן על התנהגויות בסיסיות כמו אכילה, הליכה וכד'. רק תחשבו איך היינו מתפקדים אם היינו צריכים לחשוב על כל צעד שאנחנו עושים (להרים את הרגל, לעשות צעד קדימה, להוריד את הרגל, להרים את הרגל השניה וכו'…).

הבעיה היא שהרגלים קשה מאוד לשבור וכך יוצא שמשלב מסוים בחיינו אנחנו הופכים "עבדים" להרגלים שלנו, או כמו שהיטיב לומר צ'ארלס נובל: "קודם אנחנו עושים את ההרגלים שלנו ואז ההרגלים שלנו עושים אותנו". אנחנו מוצאים את עצמינו אוכלים אותם מזונות, מבלים במקומות בעלי אופי דומה, עושים את אותו אימון בחדר הכושר, נוהגים באותם מסלולים (אלא אם WAZE "מכריח" אותנו אחרת) ואפילו מנווטים במסלול קבוע בסופר.

אם כילדים עוד הרשינו לעצמינו להתנסות בדברים חדשים לחלוטין, הרי שכבוגרים, עמוסים בהרגלים שרכשנו במהלך השנים ובתחושה של "זה לא בשבילי", אנחנו פשוט לא מנסים לחוות ולהתנסות בדברים חדשים. חלק מהסירוב לנסות דברים חדשים נובע הרבה פעמים גם מהלחץ, החרדה והחשש מכישלון, "ואם לא אצליח ? מה יגידו עלי ? מה אחשוב על עצמי ?" אז הרבה פעמים אנחנו פשוט לא מנסים וחבל…

חבל כי אושר והצלחה בחיים לא קשורים רק לדברים שאנחנו רגילים ואוהבים לעשות אלא בעיקר לנכונות שלנו לצמוח ולהיות הרפתקנים מחוץ לאיזור הנוחות שלנו. אז נכון שהרפתקנות וסקרנות עלולים לשים אותנו באופן זמני בחוסר נוחות, אבל הם גם אלה שיקפיצו אותנו לשיאים פסיכולוגיים.

אז מפעם לפעם מומלץ לחפש חוויה חדשה, אולי מורכבת, אולי שיש בה חוסר ודאות, אולי שאפילו קצת מפחידה, אולי כזאת שבכלל לא בטוח שנצליח בה.

וידויי אישי…כשהייתי בכיתה ג' ניסיתי בפעם הראשונה והאחרונה לעשות עמידת ידיים. זה היה במסגרת מבחן בשיעור התעמלות שכלל עמידת ראש, טיפוס על עמוד, גלגול לפנים ו…עמידת ידיים. נכשלתי כישלון חרוץ בעמידת הידיים (וגם בטיפוס על העמוד) ועד היום התעודה שלי של סיום כיתה ג' נושאת את "אות הקלון" הזה.

גדלתי, התבגרתי, אבל כמובן שלא ניסיתי לעשות שוב עמידת ידיים (או לטפס על עמוד)…ביננו…בשביל מה ?!…ואם שוב לא אצליח, אדם בוגר בגילי ובמעמדי…
לא סיפרתי עדיין, אבל בשבועות האחרונים התחלתי לתרגל "קרוספיט" במועדון בהרצליה וכחלק קבוע מהשיעורים אנחנו לומדים כישורים מגוונים ביניהם גם עמידת ידיים…
וכך יצא שהתרגול באחד מאימוני השבוע כלל עמידת ידיים (כשלב בדרך לתרגיל מורכב יותר)…

תחושת הלחץ והמבוכה מילאו אותי, במיוחד כשעומרי המדריך הראשי ביקש ממי שלא יודע לעשות עמידת ידיים לגשת הצידה לתרגול נפרד עם המדריכה שירלי. "מה יהיה אם לא אצליח ? איזו בושה…למה אני בכלל צריך את זה…מה לעשות ?" אז ניסיתי…התרסקתי באופן מגוחך לגמרי כמה פעמים אבל בסוף הצלחתי (ותודה לשירלי…). נשמע אולי מטופש, אולי קטן ולא משמעותי, אבל מבחינתי זה היה תיקון לחוויה שלילית מלפני 35 שנים ובעיקר תחושה של הצלחה במשהו חדש.

בשבוע הבא אלמד לקפוץ בחבל…

ועכשיו הכדור עובר אליכם…מה תהיה "עמידת הידיים" שלכם ?

מה תעשו השבוע, שיהיה אחר, שונה ולא שגרתי ? זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי, זה יכול להיות לנסוע באוטובוס, לטייל רגלית בשכונה שאתם לא מכירים, זה יכול להיות ללכת לחוג חדש, לפתח שיחה עם שכן…כל דבר שיכול לעורר את הסקרנות וההרפתקנות, שיכול לעורר יציאה מאיזור הנוחות של ההרגלים שלכם.
זכרו, אם המחשבה גורמת לכם להרגיש קצת לא נוח, אם יש בכם קצת התנגדות פנימית…זה בסדר…אלו ההרגלים שרוצים לשמור על הקיים, לשמור עליכם. הודו להם וצאו להתנסויות חדשות שיובילו אתכם לחוויות, הרפתקאות, הצלחות וגם…להרגלים חדשים…

תגובות יתקבלו בשמחה…

נהניתם לקרוא – תנו בלייק.

חושבים שגם אחרים יכולים להרוויח מקריאת המאמר – שתפו.

רוצים לגלות איך תוכלו להגיע לביצועי שיא בעזרת כלים מדעיים – לחצו כאן

מאחל לכם יום של הרפתקאות והתנסויות חדשות 

                                                                                                עופר

האמת, שאנחנו, בני האדם – מצחיקים…

הרבה פעמים אנחנו מאמינים בדברים או מתנהגים בדרכים שנראה לנו שיסייעו לנו בטווח הקצר, רק כדי לגלות שאותן אמונות והתנהגויות מונעות מאיתנו לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים לחיות, להפוך לאנשים שאנחנו כל כך משתוקקים להיות, להגיע לביצועי השיא שלנו.

אשתף איתכם בסיפור של מכרה שלי – עדי. לא מזמן, בארוחת צהריים סיפרה לי עדי על תפקיד בכיר שהתפנה ובו היא חושקת. בתפקיד היו אתגרים מגוונים, נסיעות למדינות מרתקות, שכר יפה וגמישות מפתיעה של שעות ויכולת לעבוד מהבית. היא אמרה שאם תקבל את התפקיד זה יהיה מבחינתה "חלום שהתגשם".

אבל אז התחילה עדי למנות את הסיבות שבגללן היא אפילו לא תנסה להתמודד על התפקיד…שהיא לא טובה בראיונות ושהיא אף פעם לא קיבלה אימון או הדרכה שרבים מהמועמדים לתפקידים ניהוליים כיום מקבלים. היא הוסיפה שהיא בעודף משקל, מה שבטוח ישאיר רושם רע בראיון ובנוסף, שזו תקופה קשה בכלכלה, חברות רבות מפטרות עובדים בכירים, מה שאומר שיותר עובדים, בעלי כישורים גבוהים יותר משלה, יגישו את מועמדותם לתפקיד. היא חשבה שאם היא תעבור בהצלחה את הראיון היא תהיה מצויינת בתפקיד אבל לאור כל הסיבות, היא "ידעה" שאין לה שום סיכוי.

עדי לא הגישה מועמדות לתפקיד ובמקום זאת היא שלחה את מודעת הדרושים של המשרה לעמית לעבודה ועודדה אותו להגיש את מועמדותו. ו…הוא קיבל את התפקיד !

איך קורה שלעדי, בחורה מקסימה, מבריקה ובעלת מוסר עבודה גבוה יש רמות כל כך גבוהות של הרס עצמי ?

יש המון אנשים חכמים אפילו מבריקים, אנשים כמו עדי. הם מוגבלים ע"י התנהגויות שהפסיכולוגים מכנים "הכשלה-עצמית" (self-handicapping), שמשמעותן לצפות למכשול אמיתי או מדומיין שיעמוד בדרכם להצלחה ולהשתמש במכשול המצופה כתירוץ להתנהגות שלהם בפועל.

הכשלה-עצמית, היא מעין חבלה עצמית המאפשרת לנו להגן על עצמינו בפני הכאב הכרוך בלקיחת אחריות על הכשלונות שלנו – ואנשים עושים את זה כל הזמן!

במחקר פורץ דרך משנת 1978, הפסיכולוגים ברגלס וג'ונס מצאו שנבדקים שהצליחו במבחן (שהצלחה בו היתה מבוססת למעשה רק על מזל), נטו יותר מאחרים, לבחור לקחת סם "מדכא ביצועים" לפני שביצעו מבחן נוסף. במילים אחרות, הנבדקים הבטיחו באופן אקטיבי

שייכשלו במבחן הנוסף. על ידי פעולה זו, הם יכלו להאשים את הסם שלקחו, בביצועים הגרועים שלהם במבחן השני וגם להגן על תחושת ההצלחה המוקדמת שלהם.

במחקר נוסף, משנת 2008, ביצעו נבדקים מספר מבחני אינטליגנציה בתנאים שונים. המחקר הראה שנבדקים שעודדו אותם לתרץ את הביצועים הגרועים שלהם (לדוגמא ע"י האשמת הרעש בחדר הבחינה), שמרו על רמה גבוהה של דימוי עצמי, אבל היו גם בעלי מוטיבציה נמוכה יותר לשפר את ביצועיהם.

התנהגות של הכשלה-עצמית, היא ברוב המקרים שגרתית ומעודנת כל כך עד שאנחנו לא שמים לב שאנחנו מבצעים אותה בפועל. חישבו על מנהל שצריך להעביר מצגת גדולה ו"לא מצליח" להתכונן ולהערך כמו שצריך לקראתה, או על אנשים שדוחים עבודה על פרוייקטים בגלל ש"אין להם מספיק זמן" כדי לעשות את הפרויקט באיכות מספיק טובה או אולי על אנשים שיוצאים "לקרוע את העיר" ולא ישנים מספיק לפני יום של פגישות גורליות.

במאמר שפורסם בהרווארד ביזנס ריוויו (HBR) ב 2010, הגדיר פרופ' ג'פרי פפר את ההתנהגות של הכשלה-עצמית (הימנעות מהכאב שבכישלון אפשרי, ע"י ויתור מראש על הניסיון להתמודד), כאחד משלושת המחסומים הגדולים ביותר, המונעים התפתחות מקצועית, מימוש פוטנציאל אישי והתקדמות לקראת ביצועי שיא.

ומה איתכם ? יכול להיות שגם אתם מכשילים את עצמכם לפעמים, ככה בלי כוונה, בלי לשים לב ?…

יכול להיות שגם אתם מחבלים ביכולת שלכם להתפתח, לממש את עצמיכם, להיות מאושרים יותר, להגיע לביצועי השיא שלכם ?

הנה חמישה כלים פשוטים שיעזרו לכם להתמודד ולהתגבר על החשש שתכשילו את עצמיכם…

1. שימו לב לסימני האזהרה. האם אתם מקטינים את המאמץ שלכם ? האם אתם מייצרים רשימה של תירוצים כדי לא להתמודד ? האם יש לכם משימה חשובה לבצע ואתם מוצאים את עצמיכם מתעסקים במקום זה בהסחות דעת כמו בדיקה בלתי פוסקת של מיילים, שוטטות בפייסבוק או עוד ניסיון לעלות רמה בקנדי קראש? האם אתם מעורבים יתר על המידה בהתנהגויות שעלולות לפגוע בשיקול הדעת והריכוז שלכם כמו אלכוהול וסמים ?, כל אלה סימנים לכך שאתם מעורבים בהתנהגות של הכשלה-עצמית. נכון, כל אחד חייב לעשות הפסקות במהלך היום כדי לנהל את רמות האנרגיה שלו וחשוב גם לבלות ולהנות מהחיים, אבל ההתנהגויות האלה יכולות להיות רמז לכך שאתם עולים על מסלול של הרס עצמי. תשומת לב וערנות יכולים לעזור לכם "לחזור למוטב".

2. השתמשו בשאלות "איך…" כדי לעזור לכם לייצר מטרות במקום תירוצים. המחקר מראה שהמחשבות שלנו במהלך הכשלה-עצמית יכולות באותה קלות להפוך למוטיבציה לפעולה. כשאנחנו מתלבטים בשאלה מה היה יכול להיות יותר טוב או מזהים מכשולים וקשיים בדרך, אנחנו אוספים מידע בעל ערך רב. מצאו משתנים שנמצאים תחת שליטתכם וראו מה אתם יכולים לעשות בנוגע אליהם. לדוגמא: למחשבה "אני לא טובה בראיונות" יכלה עדי להגיב בשאלה "איך אוכל להיות טובה יותר בראיונות ?" דבר שהיה מוביל לחיפוש אקטיבי אחר דרכים להשתפר בראיונות, תרגול של יכולות אלה וקבלת פידבק מאנשי מקצוע.

3. הבחינו ונהלו את הרגשות השליליים שלכם. השימוש בשאלות "איך…" כדי לתת לנו מוטיבציה במקום לייצר תירוצים, עלול להוביל לפעמים גם לרגשות שליליים כמו אכזבה וכעס עצמי. לדוגמא: השאלה "איך אוכל להיות טובה יותר בראיונות ? יכולה להוביל את עדי לפתרונות אבל עלולה להוביל גם לכעס עצמי ותסכול שמקורם במחשבה "מדוע עד עכשיו לא עשיתי שום דבר בנושא !" הכעס העצמי ותחושת התסכול הללו עלולים לחבל מאוד במוטיבציה של עדי. אם תוכלו להבחין ברגשות השליליים ולהיות עדינים כלפי עצמיכם בזמן שאתם מתמודדים איתם, יש סבירות גבוהה יותר שתוכלו לעבור להתנהגות חיובית ומעצימה.

4. פתחו מומחיות. הכשלה-עצמית שכיחה יותר כאנחנו מנסים לבצע משימה, באיכות גבוהה, במטרה להימנע מפידבק שלילי ממקורות חיצוניים, כמו לדוגמא ביקורת מחברים או עמיתים לעבודה. הסיכוי נמוך יותר שנכשיל את עצמינו בתחום שאותו אנחנו אוהבים ובו אנחנו מתמחים. לכן, אחת הדרכים להימנע מהכשלה עצמית היא ע"י פיתוח מומחיות בתחום שחשוב לנו. בדרך זו נתחבר למוטיבציה הפנימית שלנו, נלמד, נצמח ונממש טוב יותר את הפוטנציאל שלנו.

5. העזו !  חייבים להגיד שגם אם נעשה את כל מה שאנחנו יכולים ונשקיע את כל המאמצים, לפעמים התוצאות לא יהיו כפי שנרצה. אבל, ע"י לקיחת "הסיכון" אנחנו מאפשרים לעצמינו לא רק את האפשרות להיכשל אלא בעיקר את האפשרות ללמוד, לצמוח להגשים ולהצליח. אם לא נעז לנסות אין שום סיכוי שנצליח ונשפר את ביצועינו. שאלו את עצמיכם, איזו מהאפשרויות תכאב לכם יותר ? להתאכזב מדי פעם או לא לנסות, לא להתאכזב אבל להסתכן בכך שלעולם לא תגיעו לביצועי השיא שלכם ? שלא תגשימו את הפוטנציאל האמיתי שלכם ?

זכרו ש:

"להעז זה לאבד את שיווי המשקל באופן זמני.  לא להעז זה לאבד את מי שאתה."

(סורן קירקגור)

 מאחל לכם יום של עשייה והצלחות

                                                                                                            עופר אטד.

תגובות יתקבלו בשמחה…

נהניתם לקרוא – תנו בלייק.

חושבים שגם אחרים יכולים להרוויח מקריאת המאמר – שתפו.

רוצים לגלות איך תוכלו להגיע לביצועי שיא בעזרת כלים מדעיים – לחצו כאן

קנדי קראש הוא דוגמא קיצונית אבל גם בלעדיו אנחנו מוקפים בגירויים טכנולוגיים שמסיחים את הריכוז , תשומת הלב והַקֶשֶב שלנו מהדברים שחשובים באמת.

האם אתם מוצאים את עצמיכם בודקים אימיילים שוב ושוב, משוטטים בפייסבוק ללא מטרה אמיתית (ולא…לראות מה עושה היום החבר של מכר שהיה לנו לפני 20 שנה זו לא מטרה אמיתית…)
או סתם קוראים כתבות חסרות משמעות ? אם כן, אתם מבזבזים זמן יקר, פוגעים ביכולת שלכם להתרכז, פוגעים באיכות העבודה, מזיקים לשגרת חייכם ועלולים לפגוע גם במערכות היחסים שלכם.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות ?!…

הנה מספר צעדים שיכולים לעזור לכם להשתלט חזרה על תשומת הלב, הַקֶשֶב והריכוז שלכם.
שימו לב, סיכויי הצלחה שלכם יהיו גדולים משמעותית אם תגבילו את עצמיכם להתנסות בצעד אחד או שניים בלבד בו זמנית.

1. התחילו להיות ערים לדברים בהם אתם מתמקדים.
אי אפשר להפסיק משהו שאנחנו לא מודעים אליו.

הגדירו 3 שעות במהלך היום ורישמו במדויק כמה פעמים הרגשתם צורך לבדוק הודעות בסמארטפון, לבדוק אימיילים, לבדוק מה קורה בפייסבוק, לבדוק את עמוד החדשות, לשחק קנדי קראש או באופן כללי להפסיק את המשימה שבה אתם אמורים להיות ממוקדים. התחילו בכך שתיקחו מחברת.

בכל פעם שאתם מרגישים צורך להסיט את תשומת הלב שלכם מהמשימה בה אתם מתמקדים – עשו סימן במחברת. אם החלטתם בכל זאת להיכנע לצורך – הקיפו את הסימן שרשמתם במחברת.

בסיום שלושת השעות תהיה לכם תמונה ברורה שתראה לכם עד כמה תשומת הלב והַקֶשֶב שלכם מוסחים. מספר הסימנים יראה לכם את התדירות בה אתם מרגישים מוסחים וכמות ההקפות תראה לכם כמה אתם נכנעים לצורך.

העלאת הפעולות שאנחנו עושים למודעות תגרום לכך שבהמשך ניכנע פחות לצרכים אלו. עם זאת, סביר שלפעולה זו תהיה השפעה בטווח הקצר אך השפעתה תחלוף ככל שיעבור הזמן. לכן, אני ממליץ לכם לחזור ולבצע אותה פעם בחודש. כך תבטיחו שלא תחזרו להרגלים הקודמים שלכם.

2. הקדישו כמה דקות מדי יום, לפני שאתם הולכים הביתה בסיום יום העבודה או לפני שאתם הולכים לישון.
הגדירו וכיתבו את שני או שלושת הדברים החשובים ביותר שאתם רוצים לבצע ולהשלים את ביצועם מחר. רישמו מתי במהלך היום תעבדו עליהם.

3. בצעו את הפעילות החשובה ביותר מיד על הבוקר.
עם הגיעכם לעבודה הגדירו חלון זמן של לא יותר מ 90 דקות שבהן כל המכשירים הדיגיטליים שלכם נמצאים על מצב "השתק" ואתם לא גולשים באינטרנט.

אם תצליחו לעשות זאת, תצליחו לבצע בהצלחה יותר ממה שרוב האנשים מצליחים לעשות ביום עבודה שלם (כולל אתם עצמיכם כשאתם קופצים בין מכשירים וממשקים דיגיטליים).

4. בטלו כמה שיותר פעילויות לבניית ביטחון עצמי.
יש פעולות שאנחנו מבצעים שוב ושוב, בתדירות גבוהה ושכל מטרתן להראות לעצמינו שאנחנו חשובים. לדוגמא: לחפש בגוגל את השם שלנו ולעבור על התוצאות, לבדוק את ציון הקלאוט שלנו וכיצד הוא השתנה לאחרונה, לבדוק את נתוני האנליטיקס של האתר שלנו ועוד.

במצטבר גוזלות מאיתנו פעילויות אלה זמן רב ומסיחות את דעתינו מהדברים החשובים באמת.
אם אתם חייבים לבדוק נתונים שונים הגדירו זמנים חד משמעיים בהם תתבצע הבדיקה ומה תבדקו.
לדוגמא: בדיקת נתוני אנליטיקס של האתר שלכם תבוצע פעם בשבוע ביום חמישי בערב ובבדיקה תרשמו כמה אנשים ביקרו באתר ממועד הבדיקה האחרונה.

5. רישמו את כל המטלות והמשימות שמטרידות אתכם.
הקיבולת של זיכרון העבודה שלנו מוגבלת ולכן, ככל שאנחנו חושבים על יותר דברים, נזכור פחות מהם.

רישמו הכל: דברים שאתם צריכים לבצע, רעיונות שיש לכם, אנשים שעליכם ליצור איתם קשר ודברים שמטרידים אתכם. כתיבת הדברים מפנה מקום בזיכרון העבודה שלנו ומאפשרת לנו להתמקד בדברים החשובים באמת.

אני ממליץ לנהל את הרשימות בדרך המתאימה והנוחה לכם. יש מי שיעדיף רשימות בכתב יד, יש מי שיקליד בוורד, יש מי שיבנה בוורד טופס ייעודי בחלוקה לקטגוריות השונות ויש מי שיעדיף להשתמש בתוכנת רשימות ותזכורות כמו EverNote. מה שנכון עבורכם…

6. כל פעם שאתם נכנסים לאינטרנט שאלו את עצמיכם "האם זו הדרך הטובה ביותר לנצל בה את הזמן שלי ?"
כמובן שלפעמים התשובה תהיה חיובית, אבל ברוב המקרים הכניסה לאינטרנט ובמיוחד לפייסבוק ולתיבת המייל שלנו הן פעולות שאנחנו עושים באופן אוטומאטי, בלי לחשוב, או כדי להתחמק מעבודה קשה או משימה שאנחנו לא רוצים לבצע.

במידה ואנחנו מבינים שזו לא הדרך הטובה ביותר לנצל את הזמן שלנו, עלינו לשאול את עצמינו "מה היא הדרך הטובה ביותר לניצול הזמן שלי?" – ולפעול בהתאם.

7. אמנו באופן פעיל את תשומת הלב והַקֶשֶב שלכם.
דרך פשוטה היא לקרוא יותר ספרים ובעיקר ספרים טובים.

קריאה מרוכזת ללא הפרעות היא דרך מצויינת לאמן ולשמר את היכולת של המוח שלנו להישאר מרוכז, ממוקד וקשוב.

דרך נוספת היא לתרגל מדיטציית ספירת נשימות. לשאוף בספירה של 3 ולנשוף בספירה של 6, למשך 2-5 דקות, מספר פעמים ביום. מעבר לכך שזו דרך לתרגל את המוח להתמקד כל פעם במשימה אחת, זו שיטה מצויינת להפיג לחץ ולהביא לרגיעה פיזית ורגשית.

8. הגדירו זמנים לבילוי איכות עם משפחה וחברים.
כולנו עסוקים מאוד ומתקשים למצוא זמן לדברים החשובים באמת בחיים, זמן איכות עם משפחה וחברים.

החיים האמיתיים לא נמצאים בקנדי קראש וזה באמת לא משנה כמה חברים יש לכם בפייסבוק או כמה לייקים נתנו לכם על התמונה של המנה האחרונה שאכלתם אתמול.

בעומס של שגרת חיינו אנחנו חייבים לודא שאנחנו משאירים מקום לדברים החשובים באמת ואם לא נקבע ונגדיר זמנים שכאלה, השגרה תבטל אותם והם פשוט לא יתקיימו.

הגדירו מראש זמנים בהם תיפגשו עם חברים ובני משפחה והקפידו להיצמד לתוכנית שקבעתם.

כדי להבטיח שהמפגש והתקשורת יהיו איכותיים, השתדלו שכל המשתתפים בפגישות יסכימו להשאיר את הסמארטפונים שלהם בתיק.

אופציה נוספת היא להגדיר איזור בו יונחו כל המכשירים יחד. במידה ומישהו "ישבר" ויבדוק את המכשיר שלו יהיה עליו לשלם "קנס" מוסכם מראש.

בדרך זו תבטיחו שהמשתתפים בפגישה יהיו קשובים ו"כל" שישאר עליכם לעשות הוא לדבר ולתקשר זה עם זה .

תגובות יתקבלו בשמחה…

נהניתם לקרוא – תנו בלייק.

חושבים שגם אחרים יכולים להרוויח מקריאת המאמר – שתפו.

רוצים לגלות איך תוכלו להגיע לביצועי שיא בעזרת כלים מדעיים – לחצו כאן

מאחל לכם יום נפלא 

                                                                                                עופר

החוקרים (קנון שלדון מאונ' מיזורי וסוניה לוברמיסקי מאונ' קליפורניה-ריברסייד) פיתחו מודל המסייע לאנשים לשמור, לאורך זמן, על רמות גבוהות יותר של אושר לאחר אירועים חיוביים.

החוקרים בדקו תחילה את רמת האושר של 481 נבדקים. 6 שבועות מאוחר יותר הנבדקים התבקשו לזהות אירוע חיובי בחייהם שעשה אותם מאושרים יותר.

6 שבועות לאחר מכן החוקרים בדקו האם רמת האושר שנבעה מהאירוע החיובי נותרה גבוהה או שחזרה לרמתה הקודמת.

אצל רוב הנבדקים רמת האושר חזרה לרמתה הקודמת אבל אצל מעטים רמת האושר נשארה גבוהה יותר.

החוקרים בדקו כעת את ההבדלים במאפייני והתנהגות שתי הקבוצות.

לדבריהם, רוב הנבדקים התרגלו לשינוי שעשה אותם מאושרים יותר.

רמת האושר שלהם חזרה לרמתה הבסיסית היות והם העלו את הסטנדרטים שלהם ורצו עוד או פשוט בגלל שהם הפסיקו לחוות חוויות חיוביות חדשות שמקורן בשינוי החיובי.

לדוגמא: הם הפסיקו לעשות דברים מהנים עם בן/בת הזוג החדשים ובמקום זאת התחילו לקוות שהוא/היא היו נראים טוב יותר.

מעטים הצליחו להמשיך ולהעריך את הטוב שבחייהם ו"תידלקו" תחושות אלה בחוויות חיוביות חדשות. נבדקים אלה הצליחו לשמר את רמת האושר הגבוהה החדשה שלהם ולא חוו "נפילה" לרמת האושר הקודמת שלהם.

כלומר, שני המפתחות המרכזיים להעלאת רמת האושר ושמירה עליה לאורך זמן הם:

1. הצורך להמשיך ולחוות אירועים חיוביים חדשים ומשמעותיים.

2. הצורך ללמוד להעריך את מה שיש לנו כרגע ולא לרצות עוד, מהר ומוקדם מדי.

החוקרים מדגישים עוד ששינויי החיים, החיוביים, המשמעותיים, לא מחייבים בהכרח רכישות וקניות חדשות.

לדבריהם, למרות שרכוש חדש ומבריק יכול להעלות את רמת האושר שלנו, עלינו לחוות מחדש שוב ושוב את הרכישה שבצענו והחיוביות שהיא מכניסה לחיינו. אחרת, השפעת הרכישה תתפוגג ורמת האושר שלנו תחזור לרמה הבסיסית הנמוכה יותר.

הבעיה עם הרבה קניות ורכישות היא שבסוף הן פשוט מונחות בצד. הן לא ממשיכות לייצר חוויות חיוביות עבורינו.

בנוסף, ההסתמכות על רכישות חומרניות כבסיס לאושר שלנו עלול לעודד סוג של התמכרות.

הרבה רכישות וקניות חדשות הן כמו אלכוהול, שמעלה את מצב הרוח שלנו במהירות אבל השפעתו מתפוגגת במהירות.

כדי להתמודד טוב יותר עם דעיכת ההשפעה החיובית של הקניות והרכישות, החוקרים ממליצים להמשיך וליצור חוויות חיוביות נוספות מסביב לרכישה. לדוגמא: אם החלטת לשפץ את הבית שלך, תהנה מהשיפוץ ודאג שיהיו לך הרבה חוויות חיוביות חדשות בבית המשופץ, אבל אל תשווה את העיצוב החדש לזה של השכנים .

המחקר המקורי:

K. M. Sheldon, S. Lyubomirsky. The Challenge of Staying Happier: Testing the Hedonic Adaptation Prevention Model. Personality and Social Psychology Bulletin, 2012; 38 (5): 670

תגובות יתקבלו בשמחה…

נהניתם לקרוא – תנו בלייק.

חושבים שגם אחרים יכולים להרוויח מקריאת המאמר – שתפו.

רוצים לגלות איך תוכלו להגיע לביצועי שיא בעזרת כלים מדעיים – לחצו כאן

מאחל לכם יום נפלא 

                                                                                                עופר

מתברר שאחת הדרכים המוכחות כדי בכל זאת להצליח להעלות את רמת האושר האישית שלנו היא ע"י ביצוע דברים חיוביים עבור אנשים אחרים, דבר שכמו בומרנג גורם לאושר רב יותר בחיינו שלנו. כלומר, דברים קטנים שמשמחים אחרים יכולים להשפיע באופן משמעותי על רמת האושר שלנו.

נשמע הגיוני ?

שתי תיאוריות תומכות ומסבירות את הרעיון שזה עתה היצגתי.

הראשונה היא התיאוריה הקוגנטיבית ההתנהגותית (בק, 1976; אליס, 1962), על פיה, עצם ההתמקדות באדם אחר מסיטה את תשומת הלב ומסיחה את דעתינו מהקשיים, הדילמות, התקיעויות והבעיות האישיות שלנו.

התיאוריה השניה היא תיאורית ההוגנות (אדמס, 1965). לבני האדם יש צורך בסיסי להיות הוגנים. כלומר, להגיב אל האחר באופן דומה לזה שבו נהג הוא כלפיהם. לדוגמא: אם אדם עזר לי בשעת משבר ארצה גם אני לעזור לו במידה ויזדקק לסיוע.

לכן, כאשר נצליח להעלות את רמת האושר של האנשים בסביבתנו ירצו גם הם להעלות את רמת האושר שלנו. להתנהג כלפינו באופן דומה לזה שבו אנחנו התנהגנו כלפיהם. למעשה תיווצר ספירלה חיובית של התנהגויות חיוביות שתוביל לכך שבסופו של דבר נמצא את עצמינו מוקפים באנשים אסירי תודה ומאושרים יותר.

הענין הוא שכמו בכל תחום בחיים, גם במקרה הזה קל יותר להגיד מאשר לעשות, אבל למזלינו עומד לרשותינו קיצור דרך…

המילים בהן אנחנו בוחרים להשתמש הן כלי רב עוצמה. אנחנו יכולים להשפיע באופן דרמטי על אחרים פשוט באמצעות חשיבה על הדברים אותם נגיד מדי יום ולעשות מאמץ שדברים אלה יהיו חיוביים ומכל הלב.

יש משפטים שיוצרים השראה. אלה משפטים שמתברר שאנשים שבאמת מאושרים נוטים להשתמש בהם בתדירות גבוהה. אם תעשו את המאמץ להגיד כמה מהמשפטים האלה כל יום, יספיק שבוע של תרגול כדי שתחושו כיצד החיוביות שאתם יוצרים מעלה את רמת האושר שלכם.

לפני שאציג בפניכם את המשפטים, המלצה…

בזמן קריאת המשפטים אני ממליץ לכם להגיד אותם בקול רם ומכל הלב. נסו לדמיין שאדם אחר אומר אותם כלפיכם. כך תוכלו להרגיש באופן מיידי את הכוח החיובי שיש למשפטים אלו.

1. "אני שמח לראות אותך"
זה המשפט הבסיסי, הכי מרגש שאתה יכול להגיד לאדם אחר. העובדה שפשוט הנוכחות של אותו אדם בסביבתכם גורמת לכם לחוש רגשות חיוביים. בין אם אתם אומרים לאדם שאתם "מעריכים את דעתו" או פשוט שאתם "נהנים להיות בחברתו", כבר העליתם את רמת האושר של אותו אדם.

2. "אני תמיד שמח לראות אותך"
בואו ניקח את המשפט הקודם צעד קדימה. זו לא רק האינטרקציה הנוכחית עם אותו אדם שגורמת לנו לרגשות חיוביים, אלא מדובר בכל מפגש או אינטרקציה עם אותו אדם שמעלה את רמת האושר שלנו. זו אמירה שיוצרת תחושה מדהימה אצל השומע.

3. "זוכר שאתה…"
הפתע אדם אחר ע"י העלאת דבר חיובי שהוא עשה בעבר וכמעט בטוח שהתגובה של אותו אדם תהיה חיובית. אולי זו בדיחה שהוא סיפר לך בעבר ושעדיין מצחיקה אותך, אולי המדובר במעשה גבורה שהוא ביצע או אולי מעשה התנדבות. ההבנה שדבר שהוא אמר, סיפר או ביצע בעבר השאיר רושם חיובי לאורך זמן על אדם אחר מוביל לעליה ברגשות החיוביים ותחושת המשמעות של השומע.

4. "אני מאמין בך"
לאנשים יש תמיד ספקות לגבי עצמם. לך יש, לי יש, לכולנו יש (ביננו, גם עכשיו כשאני כותב את המאמר הזה אני לא בטוח איך אנשים יגיבו אליו…). לעומת זאת, כאשר אחרים פשוט אומרים שהם מאמינים בך, זה נהיה הרבה יותר קל להאמין בעצמינו.

אנלוגיה קצרה… יצא לכם פעם להרים משקולות בחדר הכושר או להסתכל על אנשים שעושים זאת? זה מדהים איך העזרה הקטנה ביותר של חבר או מאמן, סיוע ששווה במשקל לזה של עיפרון, יכול לעזור לאדם להרים משקל הרבה יותר גבוה מזה שהוא היה יכול להרים בעצמו. אותו הרעיון עובד גם כאן, הבעה קטנה של אמון יכולה לדחוף אנשים להשיג יותר ולאחר מכן גם להודות על התמיכה.

5. "תראה איך התקדמת…"
חשוב מאוד לחגוג הצלחות. זה לא אומר שצריך לעשות מסיבה כל פעם שמישהו מצליח. לפעמים כל מה שצריך זה להקדיש תשומת הלב וההערכה לאדם שהתאמץ והגיע להישגים. עצם ההערכה יכולה להיות משמעותית מאוד עבור אותו אדם.

6. "אני יודע שאתה יכול יותר"
כל אחד צריך לפעמים דחיפה קטנה ובמיוחד כאשר אנחנו מתקשים או לא מצליחים. אם איכפת לכם מאנשים, לפעמים תידרשו להיות סוג של מאמן או להפגין קצת "אהבה קשוחה". אף אחד לא יכול להצטיין בכל התחומים בעצמו. אפילו האנשים החזקים ובעלי הביטחון העצמי הגבוה ביותר זקוקים לפעמים לחבר שיסייע להם וידריך אותם. הייה אתה החבר שמסייע בשעת הצורך ובכך תוביל גם לרגשות חיוביים והכרת תודה מצידו של המסתייע.

7. "ספר לי עוד…"
כולנו רוצים להרגיש חשובים לאחרים, רצויים ושייכים. המשפט הזה ("ספר לי עוד…") מסמן לאדם השני שאתה מקשיב לו ושאתה מוצא עניין וערך בדברים שהוא או היא אומרים. ההזמנה לספר עוד תורמת להעלאת הערך העצמי של השותף לשיחה, מה שמוביל בהמשך לרגשות חיוביים שמופנים כלפינו.

8. "אני מצטער"
השתמש במשפט זה רק כאשר אתה באמת מתכוון לכך. כאשר עשית משהו שראוי להתנצל עליו. כאשר נאמר מכל הלב זוכה אמירת המשפט להערכה רבה.

9. "תודה"
כל כך פשוט, אך עם זאת כל כך משמעותי וחזק כאשר נאמר מכל הלב. אגב, תודה שאתם קוראים את המאמר הזה. אם תשתפו אותו עם אחרים אולי גם הם יודו לכם…

10. "לא"
לפעמים כאשר אנחנו שמים את האושר של האחרים בראש סדר העדיפויות שלנו, הדבר עלול לבוא על חשבון האושר שלנו. כולנו יודעים שיש אנשים שעלולים לנצל את טוב הלב שלנו ויש גם אנשים שלא יהיו שמחים יותר ולא משנה כמה נתאמץ. השימוש במילה "לא" בא כדי להראות שאנחנו דואגים גם לעצמינו (וזה אגב אחד המפתחות ביכולת האמיתית לדאוג לאחרים). השתמשו במילה "לא" בעת הצורך ותראו שהאנשים החיוביים והמאושרים ביותר יכבדו אתכם בשל יכולתכם לעשות זאת, מה כשלעצמו יעשה אתכם מאושרים יותר.

תודה שקראתם את המאמר.
אני בטוח שביכולתכם לשלב חלק ממשפטים אלה בשגרת חייכם. מאמין בכם !

עופר.

תגובות יתקבלו בשמחה…

נהניתם לקרוא – תנו בלייק.

חושבים שגם אחרים יכולים להרוויח מקריאת המאמר – שתפו.