אימון אישי הינו תהליך בו המאמן עוזר למתאמן לשפר את איכות חייו במגוון תחומים אפשריים. היות וכך, הצלחת אימון אישי תלויה ברמה המקצועית של המאמן. לפניכם מספר שיקולים שחשוב לקחת בחשבון בעת בחירת מאמן אישי.

מאז שהמושג "אימון אישי" חדר לתודעתנו לפני מספר שנים, הוא צבר כבוד והערכה רבים מצד אנשי עסקים כמו גם מצד אנשים מין השורה. אנשים שעברו תהליך אימון עצמי, נוטים לדבר עליו כעל מקור להעצמה עצמית וכעל מסגרת המאפשרת יצירת שינוי חיובי ומשמעותי בחייהם.

אימון אישי, להבדיל מטיפול למשל, הינו תהליך שיתופי בין מאמן למתאמן במסגרתו השניים עובדים יחד במטרה לשפר את איכות חייו של המתאמן במגוון תחומי חיים אפשריים. תהליך אימון אישי סובב סביב הצבת מטרות, הכלה, תמיכה ופניה לגישה המעודדת מציאת פתרונות ועשייה אקטיבית.

כמו כל תהליך שינוי, גם השינוי שמבצע המתאמן במהלך אימון אישי כרוך בקשיים ובאתגרים לא מעטים. זו הסיבה לכך כי הקשר הנוצר בין המאמן למתאמן, דומה במהותו לקשר זוגי, בו אמור המתאמן להרגיש בטוח ומוגן, כדי לשתף את המאמן במה שעובר עליו, בין אם מדובר בשאיפות לעתיד, בחששות או בפחדים. תהליך של אימון אישי אורך לרוב כשלושה חודשים.

כיום בישראל, לא קיים עדיין פיקוח על התכנים המועברים בבתי הספר השונים שמכשירים מאמנים אישיים. כאשר עובדה זו מתווספת לחוסר רגולציה כללית על המקצוע, הדבר יכול להוביל להסמכה של מאמנים אישיים הלוקים בחסר בכל הקשור לאתיקה מקצועית בפרט ולרמה המקצועית בכלל. פרט זה יחד עם הנתונים המדברים על קרוב ל-70 בתי ספר לאימון (על פי נתוני לשכת המאמנים), בהם הוכשרו עד כה למעלה מ-6,000 מאמנים אישיים ומהם עובדים בפועל כ-1,200 (על פי נתוני איק"א), עושה רושם שכמעט כל אחד חושב שהוא יכול לאמן ורבים מאלה שמאמנים סבורים שאם הם מאמנים אז הם גם יכולים לפתוח בית ספר לאימון וללמד.

  אז איך בוחרים מאמן אישי?

כפתיח חשוב לזכור שהמאמנים בארץ הם אוכלוסיה הטרוגנית מאוד בהכשרה, ברקע, במאפייני האישיות, בגיל, ביושרה, בסטנדרטים האתיים ועוד. כמו בכל קבוצה גם כאן נמצא חריגים לחיוב ולשלילה. האתגר שלנו הוא לזהות ולמצוא את המאמן הכי מתאים עבורנו. על מנת לעשות את הבחירה הנכונה, יש כמה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון:

1. האם המאמן האישי שמולכם הוסמך והאם כן באיזו מסגרת? ראשית, תתפלאו לגלות שיש בארץ מאמנים אישיים אשר לא הוסמכו כמאמנים ולמרות זאת עוסקים במקצוע. היות ואימון אישי כאמור הוא תהליך משנה חיים, חשוב לבחור בבעל מקצוע בעל הסמכה מקצועית מתאימה. במידה והמאמן שמולכם הוסמך, מומלץ מאוד להיכנס לאתר בית הספר בו הוא למד ולהתרשם מתוכנית הלימודים ומסגל המורים.

2. האם יש למאמן רקע אקדמי נוסף ובאילו תחומים? מאמנים טובים הם בעלי השכלה רחבה ועדיפים גם הבנה ורקע בתחום מדעי ההתנהגות והפסיכולוגיה, המשיקים לתחום האימון.

3. האם המאמן עובר השתלמויות וממשיך להתפתח מקצועית מעבר לקורס הבסיסי? במידה וכן, מומלץ לבדוק אילו השתלמויות ובאילו מסגרות? מאמנים טובים ממשיכים להתפתח מקצועית לאחר סיום לימודיהם הבסיסיים. מאמנים פחות טובים מניחים שדי בהסמכה הבסיסית.

4. האם המאמן עובר הדרכה? מאמנים טובים נמצאים בתהליך קבוע של הדרכה בו הם יכולים לקבל תמיכה וליווי של מאמן אישי בכיר או פסיכולוג שתומך בהתקדמותם המקצועית ואליו הם יכולים להביא סוגיות מקצועיות. מאמן פחות טוב אינו מקבל הדרכה ונמצא למעשה לבד בשטח. מאמן שכזה מוגבל לדרך שבה הוא רואה את הדברים ואינו חשוף לזוויות ולכיוונים נוספים.

5. האם המאמן יודע להסביר מהו המודל שבו הוא משתמש? מאמן אישי טוב הוא כזה המשלב מגוון של מודלים אפשריים בתכנית האימון, תוך שימוש בתיאוריות ויישומים שתוקפו ונבדקו, זאת מתוך הבנה שלכל מתאמן מתאימים מודלים וכלים שונים. מאמנים פחות טובים משתמשים במודל אחד, אם בכלל ואינם יודעים להסביר את הרציונל שלו.

6.האם המאמן עובד כמאמן במשרה מלאה או במשרה חלקית כהשלמת הכנסה בלבד? מאמנים טובים ומקצועיים הופכים את מקצוע האימון לעיסוק המרכזי שלהם ומתפתחים בו. מאמנים פחות טובים עוסקים באימון כמקצוע נוסף או כעיסוק לשעות הפנאי. מאמנים אלה מוגבלים ביכולת ההתפתחות המקצועית שלהם.

7. במקרה ומדובר במאמן המתמחה ב"נישה"(למשל: חיים בריאים, תזונה נכונה, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות אכילה), הקפידו לברר האם למאמן יש הסמכה טיפולית רלוונטית. קיימים תחומים בהם נכון לפנות לבעל מקצוע מעולם הטיפול ולא למאמן שחסר הכשרה טיפולית מתאימה – כך למשל, במקרה של דיכאון וחרדה מומלץ לפנות לפסיכולוג ולא למאמן.

8. בדקו כמה זמן עובד המאמן ומהו הניסיון שלו באימון לקוחות עם מטרות/אתגרים הדומים לשלכם. אימון הוא מקצוע שמחייב מיומנות ולכן ניסיון הוא רכיב חשוב בשיקולי בחירת המאמן.

9. בקשו לשוחח עם לקוחות עבר של המאמן. מאמן טוב ומקצועי ישמח לקשר ביניכם ובין לקוחות קודמים שלו (באישורם כמובן). אל תסתפקו בכך, נהלו שיחה עם הלקוחות ושימו לב לכמה פרטים: האם המאמן היה קשוב לצרכיהם? האם הם הרגישו שהמאמן נמצא שם בשבילם? האם הם הרגישו שהמאמן הוא איש מקצוע שפועל עבורם עם מיטב הכלים והיכולות? האם הם הרגישו שהמאמן אמין? כמה זמן חלף מסיום תהליך האימון והאם הישגי האימון עדיין נשמרים? הסיקו את המסקנות על סמך מה שתשמעו.

10. שוחחו עם המאמן והתרשמו מההבנה המקצועית ודרך ההתנסחות. האם ניכר שהוא מבין על מה הוא מדבר או עושה רושם שהוא מציג סיסמאות כלליות וריקות שלא בטוח שיש מאחוריהן כיסוי?

11. לבסוף, תבדקו מה אומרת לכם האינטואיציה שלכם? תחושת הבטן היא כלי עזר בקבלת החלטה ואינה עומדת בפני עצמה. טעות היא לבחור במאמן רק על פי תחושת בטן לפני שבוחנים היטב את כישורי המאמן כמכלול ואולם זו כן יכולת שמומלץ להיעזר בה.

חשוב שתזכרו כי במהלך אימון אישי אתם בוחרים להכניס אדם זר אל תוך עולמכם הפרטי. מדובר בהשקעה שלכם בעצמכם. כאשר אתם משקיעים בעצמכם, אל תסתפקו במועט. בצעו מחקר מעמיק ובחרו את המאמן הכי טוב עבורכם.

 הכתבה התפרסמה בתאריך: 24/5/2010

אם היית שואל אדם מין היישוב, לפני כשנתיים מה זה Coaching היית זוכה ברוב המקרים לתגובות של תמיהה. כיום לעומת זאת קשה למצוא אדם שאינו יודע מהו אימון אישי (Coaching).

כיום, הקלדת המילה Coaching במנוע החיפוש של Google והגבלת החיפוש לאתרים בישראל מעלה כמעט 300,000 אזכורים !.

האימון האישי הוא תהליך מקצועי המשלב מודלים וכלים מתחומים שונים. בתהליך זה מוגדר חזונו וייעודו של המתאמן, מוגדרים ערכיו האישיים ונבנית תוכנית פעולה יישומית למימושם. מטרתו העיקרית של האימון היא ליצור בחייו של המתאמן שינוי מתמיד וחיובי אשר יוביל למימוש הפוטנציאל האישי בחייו.

האימון מתמקד בהווה ובעתיד ויוצא מתוך נקודת הנחה שהמתאמן הוא המומחה לחייו, אין בו פגם והוא פעיל ואקטיבי. תפקידו של המאמן הוא להיות שותף לדרך ולוודא כי המתאמן נשאר על מסלול הלמידה והעשייה עד להשגת המטרה והשינוי המצופה. שורשיו של האימון בעולם הספורט, כאשר בהמשך התרחב לתחום האימון העסקי וכיום הוא מקיף את כל תחומי החיים וניתן למצוא מאמן מתמחה כמעט בכל נישה וסוגיה.

אין ספק שבעידן בו אנו נמצאים, כאשר כל אדם "מחפש משמעות"  (כמאמר ויקטור פראנקל), למאמן או ה Coach יש מקום חשוב כמלווה ותומך בתהליכי שינוי, צמיחה והעצמה. אם זאת, עולם התוכן של האימון מחייב הבנה מעמיקה ביסודות התומכים בשינוי: רגשות, אמונות, התנהגות ומחשבות.

למעשה, לא נגזים אם נאמר שהאימון (Coaching) נמצא בדיוק בתפר שבין טיפול לייעוץ. בין היתר, על המאמנים לדעת לאבחן מיהו הלקוח שאינו מתאים לאימון, במיוחד כאשר האימון נתפס כיום כ"טיפול טרנדי" וככזה שאינו נושא בחובו את הסטיגמה של הטיפול הפסיכולוגי.

אם ניקח לדוגמא אדם אשר אובחן וטופל בגין דיכאון קליני עמוק. הפסיכולוג, כאיש מקצוע, יוכל לזהות ולאבחן את המצב הרפואי עפ"י הגדרות ה DSM (מגדיר המחלות והפרעות הנפש) בהן הוא שולט. לעומת זאת, מאמן, החסר ידע וכישורי אבחון לא יזהה את המצב הקליני והוא עלול אפילו לקבל את הפונה לאימון, דבר אשר אינו תואם את כישוריו המקצועיים של המאמן מחד ואת מצבו הרפואי של הפונה מאידך.

מהפסקאות האחרונות ניתן להבין כי מצופה מהמאמן להיות בעל השכלה ו/או הבנה בנפש האדם, שאר רוח וניסיון חיים יוצאי דופן על מנת שיוכלו להוות מודל אמיתי למתאמנים.

על פניו נראה כי מסלול ההכשרה של מאמן מן הראוי שיכלול מערכת מיון קפדנית, הכשרה ארוכה במגוון תחומי ידע, פיקוח וליווי. צוות ההכשרה חייב להיות ממגוון מקצועות הטיפול והאימון, בעלי ידע וניסיון רב שנים.

אך האם זהו המצב בישראל ? צר לי לומר אך בדומה לתחומים אחרים במדינתנו גם כאן איש הישר בעיניו יעשה. נכון להיום אין מעורבות רגולטור (מטעם המדינה), אין חוק, השוק פרוץ והשרלטנות חוגגת.

לפני שאציג את התמונה העגומה, חשוב לציין שיש בארץ מאמנים מעולים וקיימים גם מוסדות הכשרה רציניים. אך בהעדר יכולת להבחין בין מאמן "חוקי" ל"מתחזה" ובין מאמן "ראוי ו"שאינו ראוי" אנשים, גופים אלה ובעיקר הלקוחות הם הנפגעים הישירים מהברדק הקיים בשוק האימון בארץ ואשר מוביל להרס וזילות המקצוע.

במהלך השנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות רציניים ליצור מסגרת מקצועית בעלת כללים אחידים למקצוע האימון בישראל. ניסיונות אלו לא צלחו והובילו לשאלות נוספות כגון מי הוא זה הרשאי להגדיר ולקבוע. בעוד שבעולם כולו קיימים 27 בתי ספר שהוסמכו לאימון, בארץ קיימים למעלה מ 20 בתי ספר  (בשנת 2011 מעל 100 – ע.א.) המלמדים אימון בגישות שונות, אולם אף אחד מהם לא מפוקח ע"י המדינה. לא קיים פיקוח על התכנים המועברים, איכות הלימוד, משך ההכשרה וכישורי סגל המרצים.

בחלק לא מבוטל ממוסדות הלימוד אין מערכת מיון (או שהיא למראית עין בלבד) או נתוני סף לכניסה (כמו לדוגמא לימודים אקדמיים או גיל מינימלי) והקריטריון היחיד לקבלה לתוכנית ההכשרה הוא כספי.

ברוב המוסדות אין בחינת סיום, כמות הנכשלים היא אפסית (אם קיימת בכלל) ואין המשך ליווי מעקב ובקרה לאחר סיום הלימודים. למעשה אין מניעה מכל אדם בכל גיל ללמוד אימון או אפילו לפתוח בית ספר להסמכת מאמנים.

על פי נתונים לא רשמיים יש כיום בארץ למעלה מ 1000 מאמנים שסיימו תוכניות הכשרה ורבים עוד בדרך (בנתוני 2011 מעל 7000 – ע.א.).

נקצין את המצב ונאמר שאין כיום מניעה חוקית וכל אדם באשר הוא (גם אם לא הוסמך כמאמן) יכול להוסיף לכרטיס הביקור שלו את התואר "מאמן אישי". עד כמה שישמע מוזר, נכון להיום מאמן לא נדרש להיות בעל תעודת יושר וברוב המקרים גם אינו נדרש להתחייב לקוד אתי כל שהוא עם סיום הכשרתו. התוצאה הסופית היא אזרחים מן השורה ההופכים בקלות יתרה למאמנים אישיים או מכריזים על עצמם ככאלה ועוסקים בהכוונת חייהם של לקוחות ללא פיקוח.

אז מהיכן תבוא הישועה ? יתכן שהאור שבקצה המנהרה הוא הצעת "חוק העיסוק באימון האישי" שמניח על שולחן הכנסת לקריאה טרומית יו"ר ועדת הכספים בכנסת ח"כ סטס מיסז'ניקוב. ח"כ מיסז'ניקוב נחשף לפני מספר חודשים לבעייתיות והמורכבות של התחום והחליט להרים את הכפפה. הוא הוביל עבודת מטה מקיפה שבסיומה הועברה טיוטת החוק לבחינה בלשכה המשפטית לשם הכנתה לקריאה טרומית. החוק מנסה לתת מענה לבעיות הקיימות בשוק האימון בישראל תוך שמירה על איזון עדין וראוי בין השמירה על חופש העיסוק מחד והשמירה על האינטרס הציבורי מאידך.

הכתבה פורסמה ב: 21/6/2007

נכון ל 2011 החוק שהוגש לא הגיע לכדי מימוש ושוק האימון ממשיך להתנהל ללא רגולציה או פיקוח – ע.א.

רבים הם המנסים להשתנות ולשנות את הרגליהם אך לשווא. הכשלונות החוזרים גורמים לאנשים להישאר תקועים במקום. מאמן אישי עשוי לשפר את הסיכויים להקנות הרגלים חדשים.

כמה פעמים ניסית לעשות שינוי אמיתי בחיים ומצאת את עצמך חוזר להרגלים הישנים? כמה פעמים החלטת שמעכשיו זהו, שהפעם תצליח לרדת במשקל, לשמור על דיאטה, לעמוד על שלך מול הבוס, לאכול רק מזון בריא ושוב חזרת ונכשלת?

העולם סביבנו משתנה בקצב מטורף וגם אנחנו רוצים להשתנות, להתאים את עצמנו ולהיות טובים יותר, ראויים יותר, מתאימים יותר ובכל זאת "מצליחים" להיכשל שוב ושוב.

בואו ניקח לדוגמא את תעשיית הדיאטות. כל יום צצה לה דיאטת פלא חדשה, תוכנית תזונה מהפכנית, התזונאי שהוא ה"מומחה", כמוסות המבטיחות הצלחה וכולנו נוהרים ומנסים להגשים את החלום, להיות רזים וחטובים אבל המציאות שבה וטופחת על פנינו.

אחוז המצליחים להתמיד בשינוי התזונה לאורך זמן הוא לא יותר מ-5%. כל השאר נכשלים שוב ושוב וחוזרים לנסות פעם נוספת.

עם היד על הלב, בואו נודה, רבים מאיתנו מפחדים מביצוע השינוי, מהעתיד הלא ידוע, מחוסר הוודאות ולכן, עד כמה שישמע אבסורדי, נעדיף באופן פרדוקסאלי בהרבה מקרים להישאר במקום שאנחנו מכירים, במקום בטוח, למרות שלא טוב לנו שם. אנחנו נשארים בעבודות משעממות, במערכות יחסים שמזמן איבדו את קסמן ומתמידים בהרגלים שלמרות שאינם משמחים אותנו, הם לפחות מוכרים.

מוציאים לשווא הון על טיפולים וקורסים

ילדים קטנים מסוגלים להתאים את עצמם למצבים משתנים ללא קושי. אבל ככל שאנחנו מתבגרים השינוי הופך ונהיה קשה יותר ויותר. הרבה פעמים אנחנו רוצים לשנות הרגל או התנהגות שאנחנו מרגישים ויודעים שאינם יעילים ואולי אף פוגעים בנו אבל פשוט לא מצליחים. אנחנו מרגישים כוח גדול מאיתנו המשתק ומונע התקדמות ושינוי. שוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מצב ולא מצליחים למצוא את הדרך החוצה. אנחנו מוציאים הון על מזון דיאטטי, פאצ'ים להפסקת עישון וסוגים שונים של טיפולים וקורסים.

למרות כל זאת, ברוב המקרים ההתנהגות או ההרגל נשארים איתנו. הניסיונות והכישלונות החוזרים ונשנים מתסכלים וברוב המקרים אנחנו נוטים פשוט להתייאש ולהרים ידיים. אנחנו מצמידים לעצמנו תוויות של לוזרים ומשלימים עם המגבלות.

בסופו של דבר, ככל שאנחנו מתקדמים במהלך החיים, אנחנו מוותרים על החלומות שלנו, מסתפקים בפחות ממה שרצינו או עושים את הדברים שאחרים חושבים שנכונים עבורנו. האמת היא שיותר קל ופחות מתסכל ומכאיב לוותר על החלומות מאשר להתמודד שוב ושוב עם הכישלון להשיג אותם.

מאמן יסייע לשמור על מחוייבות

לאחרונה אנחנו שומעים יותר ויותר את המונח Coaching, Coach, קואץ', מאמן (או בעברית קלוקלת קואצ'ר). ה-Coach או המאמן הוא למעשה סוכן שינוי. מאמן טוב מתמחה בזיהוי ופירוק לגורמים דפוסי חשיבה והתנהגות אשר מעכבים ובולמים את המתאמן (הלקוח). מאמן טוב יתמוך במתאמן שלו וילווה אותו בתהליך השינוי. יעודד אותו ברגעים הקשים, ינזוף בו במקרה הצורך ויחגוג עימו את הניצחונות וההישגים.

מאמן טוב יבטיח שהמתאמן נשאר מחויב למטרה, שהוא לא מוותר לעצמו ושהוא ממשיך להתקדם צעד אחר צעד, במסלול של למידה ועשייה לקראת הגשמת המטרה וביצוע השינוי קטן כגדול.

הכתבה פורסמה ב 4/6/2007

איך להערך נכון לניצול זמן החופשה הרגילה בצבא. טיפים וכלים ישומיים בראיון שקיים עופר בגלי צה"ל.

//www.youtube.com/watch?v=JnD9wLZHWhs

אם אתם מרגישים שהפכתם לכספומט אנושי בימי החופש הגדול, כדאי לכם לשקול איך לענות נכון לילד שמבקש עוד. הנה מדריך להורים שרוצים לפנק, להציב גבולות, וגם להרגיש עם זה בסדר.

היא בדרך כלל מלווה בטון מתחנף, תובעני או יללני ותמיד נזרקת לחלל האוויר לפחות שלוש פעמים ברצף. המנטרה: "אבא, אמא, תקנו לי", היא משפט מאוד נדוש, אבל ההתמודדות איתה, במיוחד בימי החופש הגדול, מעוררת מגוון של תגובות שליליות, שנעות בין התעלמות מהילד שלך, ועד נאום זועם הכולל הטיות שונות של המילים: לא, פינוק, כסף וגבולות. אף הורה לא אוהב את המחשבה שהוא משמש כספומט אנושי בחודשי הקיץ, ומנגד, ממש לא רוצה להרגיש אשם. אבל איך אפשר להצליח במשימה? חסרי אונים פנינו לפסיכותרפיסט, מאמן אישי ודיאטנית.

את הסיבות למנטרה אפשר למצוא אולי בתרבות הצריכה, שמלמדת את הילדים למצוא סיפוק ברכישה של מותגים נבחרים, ולהעריך את עצמם באמצעות צעצוע נחשק. אבל למה בחופש הגדול הניג'וס הקבוע מסתנן לכל רגע פנוי? אולי פשוט מפני שישנם יותר רגעים של פנאי.

"למרות שהחופש הגדול הוא מועד ידוע מראש, עם הגעתו נוצר כאוס קטן בסדרי החיים בבית", מסביר איתן סטמרי, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט ב"מכבי שירותי בריאות". "כשילד מבקש ללא הפסקה מההורים שיקנו לו דברים, הוא לא בהכרח מתכוון לכך. הדרישה לקבל משהו היא לעיתים קרובות דרישה מההורים להיות יותר נגישים".

לדבריו, סיבה אפשרית נוספת למנטרה השחוקה של הילד היא לחץ סביבתי. "הרבה פעמים ילדים שנמצאים בחברת חברים ששוברים שגרה בקיץ, למשל טסים לחו"ל, מרגישים מתוסכלים מכך שהחברים שלהם מבלים בחופש והם לא. הדרך הכי קלה לילדים לבטא את התסכול היא לבוא בדרישות להורים ואז אנחנו שומעים את הילד מבקש ללא הרף 'אבא, אמא תקנו לי'. חוץ מזה, בקיץ עולים צרכים שלא עולים בזמנים של שגרה מסודרת, וזה רק דבר הגיוני. לכן ילדים זקוקים קצת יותר לנוכחות של ההורים".

לשבור את הסיסטם

הפתרון שמציע סטמרי כרוך ב"שבירה" של הריטואל הקבוע של מפגשים בין הילד להורים במהלך החופש הגדול. "הייתי מציע להורים לנצל את תקופת החופש בכדי לשבור את הסיסטמה ולבלות עם הילד בשעות לא שגרתיות. למשל, הורים שעובדים בשעות הבוקר יכולים לנסות לארגן לעצמם כמה שעות חופש ולבלות עם הילד דווקא בשעות האלו. אם יהיו איזונים כאלה, מאוד ייתכן שההורים האלו יישמעו פחות את המשפט 'תקנה לי', שמקבל עוצמה יתרה כשהילד מרגיש מתוסכל".

עופר אטד, מאמן אישי ומומחה באימון לחיים בריאים, מאתר ארבעה טיפוסים של הורים המתמודדים עם הדרישות הבלתי סבירות לעיתים של הילד: הפאסיבי המתעלם, הפאסיבי הכנוע, המשתק והמשתף. "ההורה הפאסיבי מהסוג הראשון מתעלם לגמרי מהדרישות של הילד. הוא פשוט לא מגיב אליו. מבחינתו, הילד מבקש? שיבקש. הוא לא יקנה לו. מצד אחד, יש בזה לכאורה יתרון להורה, שמציב גבולות לילד. אבל מצד שני, כאשר הגבולות הדוקים מדי, הילד יפתח תסכול שעלול לגרום לנזק בטווח הארוך".

אטד מותח ביקורת גם על דגם ההורה הפאסיבי-כנוע. "הורה כזה אומר: 'שהילד יעשה מה שבראש שלו', ולמעשה אין לו עצבים בשביל הילד. גישה כזו עלולה כמובן לגרור תוצאות כלכליות בעייתיות, אבל לא רק: הילד ייהפך במהרה למפונק וכאשר יציבו לו גבולות בהמשך חייו, הוא לא יידע איך להתמודד עם זה".

ההורה המשתק הוא דמות שמרגישה צורך לקחת חסות טוטאלית על חיי הילד. "הוא יודע מה טוב בשבילו", אומר אטד. "הוא פוקד עליו לפעול בדרכים מסוימות, ולעיתים קרובות נמצא איתו בקונפליקט. מצב כזה עשוי לגרום לתחושת תסכול גוברת, ובוודאי שלא יפתור את בעיית ה'תקנה לי'".

'ג'אנק זה לא בהכרח רע'

לדברי אטד, "ההורה המשתק יקנה דברים שלאו דווקא מתאימים לצרכים ולרצונות של הילד, מה שיגרום לו להרגיש שלא מבינים אותו. בנוסף, ההורה משדר כלפי הילד את התחושה שהוא לא יודע מספיק. גם זה כמובן ישפיע על קבלת ההחלטות ועל הבחירות שלו בעתיד".

אטד ממליץ להורים לנסות לאמץ את הדגם המאתגר של הורה משתף. "מצד אחד הוא מציב לילד גבולות ואומר לו שלא כל הזמן אפשר לקנות, ומצד שני גם משתף אותו בהיבטים כלכליים, כמובן בהתאם לגיל של הילד. באופן כזה, עובדים עם הילד על סיפוק מיידי מול סיפוק לאורך זמן", מסכם אטד.

סיטואציה נפוצה מאוד במהלכה דורש הילד לפתוח את הארנק מתרחשת מול דוכן המזון המהיר, או ליד חנות הממתקים. הדיאטנית לימור טל פוני, מנהלת המרכז לטיפול בילדים עם עודף משקל ב"מכבי שירותי בריאות" ממליצה להורים להחליט עוד לפני היציאה מהבית איך תיראה הארוחה. "ההורה צריך לעשות קודם כל דו שיח עם עצמו ולהחליט מה הוא הולך לעשות. אחר כך הוא יכול לנהל עם הילד שיחה, אליה הוא מגיע מעמדה איתנה וברורה".

טל פוני מדגישה את חשיבותה של העקביות. "אם בשבוע אחד אוכלים בחוץ, הילד יצפה לזה גם בשבוע הבא", היא מסבירה. "לפני שיוצאים אפשר להגיד: היום לא נאכל המבורגר בחוץ, ולנסות למנוע את העימות לפני שהחל. זה לא אומר שאי אפשר בכלל לאכול ג'אנק פוד, אבל חשוב להקפיד על תיאום ציפיות ועל תדירות שאינה גבוהה מדי".

הכתבה התפרסמה ב: 6/7/2007

החופש הגדול הוא הזדמנות טובה לשלב פעילות גופנית באורח החיים ולהרגיל את הילדים אליה כדי להילחם בעודף משקל ובבעיות בדימוי העצמי

 הכתבה התפרסמה ב: 8/7/2007

במקום לחטט בתסביכים, הפסיכולוגיה החיובית מתמקדת בכשרונות של האדם, ביכולת שלו לאהוב ולשמוח. המסקנות? לא צריך עושר, הישגים או בריאות כדי להיות מאושרים

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה גובשו מטרות העל של הפסיכולוגיה: ריפוי מחלות נפש, שיפור אורח החיים וזיהוי כישרון ויכולת והעצמתם. המטרה הראשונה הושגה באופן מרשים: כיום ענף הפסיכולוגיה הקלינית יודע לטפל במגוון מחלות נפש ולהקל על סבלם של החולים. נוצר גם ה-DSM, התנ"ך ו"מגדיר המחלות" של הפרעות הנפש.

אך באופן מוזר, שתי המטרות האחרות נזנחו כמעט לחלוטין. המודל הרפואי היה המודל הדומיננטי: לאדם יש ליקוי או סבל ויש להקל על מצוקתו.

תנועת הפסיכולוגיה החיובית נוסדה בשנת 1998 ע"י פרופ' מרטין סליגמן, שהיה באותה תקופה ראש ארגון הפסיכולוגים בארה"ב (APA). הפסיכולוגיה החיובית מתמקדת במקורות הבריאות והשגשוג ולא רק בחולי, בסבל ובמצוקה. היא יוצאת בנקודת מוצא שטוענת שפסיכולוגיה אינה קשורה רק ללימוד מחלות וטיפול בהן אלא גם ללימוד ופיתוח של יכולות כמו חוזק ועוצמה.

הפסיכולוגיה החיובית גורסת שזו שאיפה לגיטימית להיות מאושר, אך בניגוד להרצאות ולסדנאות המציפות את השוק, הפסיכולוגיה החיובית לא מציעה פתרונות קסם ואשליות ("תקרא את הספר הזה ותהיה מאושר") אלא כלים ישומיים המבוססים על מחקר אקדמי וניסויים אמפיריים.

למעשה הפסיכולוגיה החיובית שמה לה כמטרה לגשר בין הידע שנצבר ב"מגדל השן" האקדמי לבין הצורך בידע בקרב הציבור הרחב. היא עוסקת, בין היתר, בחיפוש אחר האושר, בשאיפה לתחושת סיפוק ורווחה אישית, אופטימיות, תקווה, היכולת לאהוב, סלחנות, אלטרואיזם, טוב לב, הומור, חוזקות האדם והשימוש בהן לשיפור איכות חייו.

לא בריאות, לא הישגים, לא עושר

חוקרי הפסיכולוגיה החיובית חשפו ממצאים מפתיעים לגבי מקורות האושר של האדם.

מחקריהם הוכיחו שלדברים טובים ולהישגים גבוהים יש השפעה נמוכה ולטווח קצר בלבד על רמת האושר. הסיבה לכך היא ה"שגרה ההדוניסטית" שבה אנו חיים, הגורמת לנו להסתגל מהר לדברים טובים ולהתייחס אליהם כמובנים מאליהם. ככל שאנחנו צוברים יותר הישגים הציפיות שלנו עולות ולמעשה כל הדברים שבשבילם עבדנו בעבר כל כך קשה כבר לא גורמים לנו אושר. אנחנו מציבים לעצמנו יעד חדש והגיענו אליו הוא לא שוב מספיק לנו, וחוזר חלילה.

לא במקרה שבעמק הסיליקון שבקליפורניה, אחד ממרכזי ההיי-טק העולמיים, התפתחה התמחות מיוחדת של פסיכולוגים המטפלים בנערי הסטארט-אפ המבריקים, שבגיל צעיר מאוד הגשימו את כל החלומות הכלכליים והעסקיים שאדם בעולם המערבי יכול לייחל להם. למרות, ואולי בגלל כיבוש הפסגות הגבוהות ביותר, רבים מהסטארטאפיסטים אינם מאושרים וחשים תסכול עמוק במיוחד: אין להם עוד לאן לשאוף.

באופן מפתיע גם הקשר בין עושר לאושר הוא מוגבל מאוד. בממוצע, במדינות המערב, העשירים מאושרים רק במידה מזערית יותר מהעניים. יותר מהכסף עצמו, מה שמשפיע על מידת האושר הוא מידת חשיבותו של הכסף בעיני האדם. אדם יכול להיות עני על פי נתוני הסטטיסטיקאי הממשלתי, אך הוא יהיה שמח בחלקו ולא ירגיש מחסור. לעומתו אדם עשיר בכל קנה מידה עלול לחוש אומלל מכיוון שחסר לו כסף.

כך גם לגבי בריאות: הבריאות האובייקטיבית קשורה לאושר רק באופן רופף. הדבר החשוב והמשפיע על מידת האושר שלנו הוא הדרך שבה אנחנו תופסים את הבריאות שלנו (התפיסה הסובייקטיבית). לא פעם אנחנו נתקלים באדם אשר ידוע לנו שסובל ממחלה קשה, אבל הוא תופס את עצמו כבריא, דבר המשפיע על רמת האושר שלו – כשלרמת האושר יש גם השפעה על חומרת מחלתו האמיתית.

הגיל לרוב אינו משפיע על רמת האושר. מה שמשתנה ככל שעוברות השנים הוא עוצמת הרגשות: תגובות רגשיות קיצוניות הופכות לנדירות יותר ויותר. בהתאם, שביעות הרצון מהחיים דווקא עשויה לעלות כל שאנחנו מתבגרים, מכיוון שאנחנו לומדים להתמקד בפרטים החשובים באמת, לחיות חיים פשוטים ולא לצאת מפרופורציה.

בקיצור: זוגיות טובה, חברים וספורט

נישואין (טובים כמובן), קשורים בקשר הדוק לאושר. נמצא כי אנשים הנשואים באושר מאושרים הרבה יותר מרווקים וגרושים. עם זאת, חשוב לציין כי בקרב זוגות הנמצאים בקשר שאינו טוב במיוחד נמצאו רמות נמוכות יותר של אושר מאלו של הרווקים והגרושים.

בתחום חיי החברה מצאו החוקרים כי המאושרים ביותר הם אלה המנהלים חיי חברה עשירים ומגוונים. המאושרים ביותר מבלים לבד פחות זמן מהאחרים ומבלים יותר זמן בקשרים חברתיים.

פעילות גופנית תורמת גם היא, באופן מובהק, להעלאת רמת האושר ואיכות החיים. במחקר שבוצע באוניברסיטת דיוק שבארה"ב, נמצא שלפעילות אירובית (ריצה, הליכה, שחייה וכד') המבוצעת בהתמדה 3 פעמים בשבוע במשך 30 דקות יש השפעה כימית הדומה להשפעה של כדור נגד חרדה.

פעילות נוספת המעלה את רמת האושר היא מדיטציה או דמיון מודרך. אנשים השולטים בטכניקת המדיטציה פתוחים יותר לרגשות חיוביים וחסינים יותר לרגשות שליליים.

השימוש בחוזקות האדם (בניגוד לחולשות) מהווה גם הוא נדבך חשוב בפסיכולוגיה החיובית. באוניברסיטת פנסילבניה שבארה"ב פותח שאלון החוזקות, שאלון אינטרנטי בן 240 שאלות, הבוחן את 24 חוזקות האדם ומאפשר לכל אדם לזהות מהן 5 חוזקותיו העיקריות. מחקרים חוזרים ומראים שאנשים היודעים לזהות את תכונותיהם החזקות ומשתמשים בהן באופן תדיר מפגינים שביעות רצון והנאה גדולה יותר מהחיים.

נטייתנו הטבעית היא להתמקד בשלילי בשל הבולטות שלו. הפסיכולוגיה החיובית קוראת לנסות ולאזן בין שני הקטבים, ולפנות יותר מקום לחיובי.

להגיד תודה

באחד המחקרים הבולטים בתחום ניסו בשנת 2005 פרופ' סליגמן, פרופ' פיטרסון וחוקרים נוספים לאתר פעילות המשפיעה באופן ישיר, חיובי ולאורך זמן על רמת האושר של האדם.

נמצא בבירור שהפעילות ששמה "שלושה דברים טובים" היא בעלת ההשפעה הגבוהה וארוכת הטווח ביותר על אושרו של האדם.

הפעילות פשוטה מאוד לביצוע: לרשום מדי ערב, לפני השינה, שלושה דברים טובים שעליהם אנו מכירים תודה. במציאות של היום אנחנו לא עוצרים להודות על מה שיש לנו, מקבלים זאת כמובן מאליו ומקטרים על מה שאין לנו. התמקדות במה שיש לנו משנה את האיזון לכיוון החיובי, במיוחד כשאנו מבצעים פעילות זאת לקראת השינה.

אנשים המבצעים את "שלושה דברים טובים" לאורך זמן מדווחים על רמות אושר גבוהות יותר ומספרים על הרחבת מעגל הדברים הטובים בחייהם ככל שעובר הזמן. המחקרים גם מוכיחים שוב ושוב שאנשים בעלי ראיית עולם חיובית יותר הם בריאים יותר גופנית ונפשית. המערכת החיסונית שלהם חזקה יותר, הם מאושרים יותר ומצליחים יותר.

הפסיכולוגיה החיובית מעודדת את האדם גם "להיות אנושי". או במילים אחרות, להרשות לעצמו לחוות גם רגשות שליליים. מותר להרגיש עצב, לחץ וכאב. כאשר אנחנו מקבלים את הרגשות השליליים כחלק מאיתנו, עוצמת ההשפעה שלהם עלינו יורדת. לעומת זאת, אם ננסה להילחם בהם השפעתם רק תגבר.

ארגז הכלים של הפסיכולוגיה החיובית מסייע רבות בעבודתם של המאמנים (Coaching), שמשתמשים בו להעצמת הלקוח, טיפוח חוזקותיו ויצירת שינוי אמיתי בחייו.

הכתבה התפרסמה ב: 12/7/2007

 אימון אישי הינו תהליך בו המאמן עוזר למתאמן לשפר את איכות חייו במגוון תחומים אפשריים. היות וכך, הצלחת אימון אישי תלויה ברמה המקצועית של המאמן. לפניכם מספר שיקולים שחשוב לקחת בחשבון בעת בחירת מאמן אישי

//www.youtube.com/watch?v=Dbajcd4aXB8

 משפט ידוע טוען ש"כל מי שעושה גם טועה" – לכן אך טבעי הוא שמשברים כשלים ובעיות הם חלק, בלתי-נפרד, מחייהם של ארגונים, עסקים וחברות.

הכתבה התפרסמה ב: 18/9/2007

לקריאת המחקר לחץ כאן